יוגה לילדים - לחיזוק אמון ובטחון עצמי/ דודו חקימיאן

"שלום, שמי שני ואני בת שש וחצי. עדיין בגן חובה, החליטו להשאיר אותי עוד שנה אבל לא ממש אכפת לי.
אני שמנה, עם משקפיים, אמא לא ממש אוהבת את המראה שלי ומחמיאה לי ממש מעט. את אבא אני רואה פעמיים בשבוע ובטח אתם מבינים שהוריי גרושים ואין להם זמן כבר מזמן.
לפני שנה הגיע לגן מורה ליוגה. הפעילות הראשונה היתה משעשעת, אבל הרגשתי שזה קשה ודורש ממני המון כוחות. התנועה, המנוחה והקשב. אז אני מוותרת, משוחחת עם חברות או בורחת אל המחשבות בזמן הפעילות.

הוא לא הפסיק לעודד אותי לנוע ולהיות בקשר עין אבל אני חושבת על אמא ואבא שכל הזמן רבים ובעיקר אני מפחדת לנסות. עדיף לי להימנע ואז בטוח אף אחד לא יצחק עלי ואולי אפילו יהיו לי יותר חברים.
אני לא מאמינה לו למורה הזה, אולי הוא סתם מרחם עלי ואמרו לו שישים לב שאני פעילה ובכל זאת אני ממשיכה להתבונן בפעילות למשך מספר דקות בכל פעם שהוא מגיע.
אמא אומרת שיוגה זה בריא אבל אני לא מבינה למה היא ממשיכה לפנק אותי בממתקים, חטיפים, מעדנים, פיצות, המבורגרים ועוד הרבה דברים טובים.?!

כבר שנה שאני חצי משתתפת בפעילות היוגה. אני בעיקר אוהבת את ההרפייה, שם אני הכי בטוחה. כולם בשקט על המזרן האישי מנסים לדמיין ומחכים לקערה- היא מרגיעה לי את הלב.
כל שבוע עשיתי כמה תנוחות וויתרתי על אלו שקשה לי. אני וויתרתי אבל הם לא וויתרו עלי.
הגננת הקפידה על התזונה שלי ופתאום מגיעים כל מיני אנשים לשחק איתי וללמד אותי לבד -רק אני והם. היא מדברת הרבה עם אמא שלי ונותנת לה עצות לגבי. המורה ליוגה אמר שאפשר לבצע את התנוחות שהיו קשות לי בצורה אחרת ופתאום נהיה לי קל. כשאני מתגלגלת כמו כדור אני יושבת , מקפלת ברכיים ומניחה את כפות הידיים מאחורי הגב, כי אם אשכב על הגב לא אצליח להתרומם חזרה. וכך אני מעבירה משקל לאחור וחזרה לפנים. ופתאום שנינו שמחים.
והנה שוב פעילות בזוגות ואף אחד לא בוחר אותי. בעצם.....
המורה בחר אותי ואנחנו מדגימים לכולם תנוחות בזוגות, משחקי נשימה ומגע- אני מחייכת!

אני מתחילה לאהוב את הפעילות ואת המורה, ומנסה להיות ראשנה בתור לפעילות. הוא מזמין אותי לשבת לידו. היום בשיווי המשקל כל הזמן נפלתי ואז הוא הגיע ותמך בי. הניח את היד ושמר שלא אפול, אמר לי להסתכל בנקודה אחת ולא להסיט את המבט והזכיר לי את הנשימה. הנה - אני עץ!
המורה אומר את שמי בקול ומראה לכולם את העץ שלי עם צמרת גבוהה וענפים.
אתמול בפעילות הוא לא כל כך התייחס אלי אבל לא ממש הייתי זקוקה לזה. פשוט עשיתי הכל בדרך שלי, התאמצתי, קראתי לו שיראה איך אני יושבת בתנוחת הסירה עם ברכיים מקופלות ומרימה את כפות הרגליים באוויר וחותרת עם כפות הידיים. פעם לא הצלחתי. הוא עובר לידי ומחייך ואני, ממשיכה...
בסוף הפעילות אחרי שהוא סיקש מאיתנו לבחור תנוחה או תנועה או נשימה שמרגיעים אותנו ולבצע את סיום צליל הקערה הרגשתי ממש טוב, נעים ובעיקר חזקה. ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזן: היה לי כיף! וברחתי לשחק בפינת הגן. "

                "אני קצת פחות שמנה, עדיין עם משקפיים והורים גרושים

   אבל אוהבת יוגה ואת המורה שלי, זו אני- שני! "

מבוסס על סיפור אישי של ילדה שעברה תהליך הדרגתי של העצמה, אמון וביטחון אישי במסגרת פעילות יוגה שבועית בגן הילדים. יחד פיתחנו מערכת יחסים ייחודית עם הגוף, הנשימה והחברים ובזכות האמונה נוצר אמון.

הורים ואנשי חינוך יקרים!
מסיפורה של שני אנו למדים על עיקרון ההתמדה, ההבנה, חוסר הוויתור וחיפוש האתגר והיצירתיות בתוך המגבלות ביכולתכם להעניק לכל ילד את התמיכה הראויה ולאפשר לו להיות יותר שמח ואפילו מאושר.
אם רק תאמינו....

תנוחת הסירה בזוגות- מחזקת את שרירי הבטן,מטפחת  שיווי משקל ואיזון

מעודדת קשר חברתי דרך אמון ומגע תומך עם בן זוג