אוטנאסאנה- הטיה מתוך כניעה ורוממות

אוטנאסאנה-  : uttanasana : הטיה לפנים/ דודו חקימיאן

הקשיים בהטיה שאינה כיפוף מתרבים ככל שהרצון לדייק מתרחב. היכן להניח את האיברים על מנת להיות בתוך עבודה (טפס), בדיאלוג עם נשימה תומכת ובתשומת לב לשלד והשרירים ?! זו אינה משימה פשוטה....
בשבילי תנוחה זו היוותה אתגר משמעותי בתרגול היוגה, אך כמעט לאורך כל תקופת התרגול (6 שנים), מצאתי את עצמי נפעם לנוכח התסכול שעולה בכל התקדמות ולא הבנתי מתי אצליח ליישר רגליים ולא להרגיש עיוות בעמוד השידרה.
האם יש צורך להתבטלות מוחלטת מול הכיפוף ולאבד אחיזה והכלה של שאר האיברים בתוך התנוחה או שמא עלי לחפש דרך נוספת המכילה גם את התסכול וגם מפגש אחר עם התנוחה?
ניתן לדמות את הגב למיתר ואת הרגלים ליתד שנמצא עמוק באדמה. וככל שהיתד יעמיק את הקשר והיציבות בתוך האדמה כך יתארך המיתר- עמוד השידרה כשהוא מחובר למקורו וניזון ממנו.
בכפיפה קיימת התבטלות מוחלטת והכנעה חסרת עמוד שידרה ובכך מבטא האדם את חסרונו מול המקור הפנימי ומשפיל מבטו וגופו מטה ברפיון. הרב קוק מיטיב לתאר את הדרך אל השלמות באמצעות הכפיפה, שאינה מבטאת  את החלשת הנפש ושפלותה אלא "באה ללמד את האדם להכניע את הכוחות הבהמיים שבו ולהתרומם על ידי כך למעלות הראויות לו מצד נפשו הגדולה האלוקית". על כן תקרא כפיפה זו הטיה.  
ההטיה, היא זו הפועלת מתוך הבסיס וגדלות  האדם.  היא אינה יכולה להתבצע בהכלה ובדיוק שאינו מסוכן לשלד והשרירים ואף לנפש ללא בסיס יציב ונינוח השומר על פעימה אנרגטית. לכן בתנוחת אוטנאסאנה במידה ומבנה השלד או השרירים אינו מאפשר לבצע הטיה ללא דחיסה של חוליות עמוד השידרה בכיפוף הגב יחפש המתרגל התאמות אישיות כגון: כיפוף ברכיים, שימוש בעזרים- קוביות, קיר, חגורה, וזאת על מנת ליישם את התנוחה בהדרגתיות ובאמיתיות.
במידה ולא ישתמש בכלים אלו הוא עשוי להוביל את הגוף לתגובת שרשרת ופגיעה בעמוד השידרה והשרירים התומכים בו ובמפרקים אחרים (ברכיים, קרסוליים, עורף ...).
נעזר במספר עוגנים שיאפשרו לבצע את התנוחה בתוך הגבולות והמגבלות של הגוף ויישמרו על אבירים פגיעים:
1. בטן אסופה- שומרת על הגב התחתון שמאופיין בקשת טבעית העשוייה להידחס בהטיה ובהתרוממות.
2. רתימת השכמות והכתפיים לכיוון הכליות- שמירה מפני דחיסה ופגיעות בחוליות הצוואריות.
3. pada bandha- עירנות בכפות הרגליים בייחוד בעקב ובכריות כף הרגל, הרמת הקשתות הפנימויות והחיצוניות וחיפוש אחר הכלה של משקל הגוף שעשוי להכביד על כפות הרגליים. כמו כן ניתן לחפש את הקפיציות בכף הרגל ולא להיות ברפיון או מתח.
4. ייצוב שרירי התאומים וה-4 ראשי ברגליים על מנת לשמור על מפרק הברך מפני עומסים מוגברים בעת הטיה, כיפוף או עמידה ממושכת.
5. נשימה- נשימת אוג'אי בדיאלוג עם הסרעפת מייצבת את ההכרה ותשומת הלב ותומכת בהתארכות ואורך רוח הזקוקים להעמקת ההטיה.
כמו כן השימוש בעוגנים אלו יאלץ את המתרגל לעבוד בקשב ותשומת לב וימנע מאוטומטיות וזינוק אל עבר הסיפוק המידי. עליו להיות בין גאות לשפל- באיפוק, בענווה, הכרה והודאה על התהליך והחיבור לנקודת האמת הפנימית שמובילה אותו בביצוע התנוחה.
כמו כן, מציין הרב קוק שזקיפת הקומה לא באה מתוך הגאווה ,אלא מענווה והכרה בגדולת ה', שנתן לאדם כוחות חיים לעשות ולפעול בתוך התכלית והגדלות הפנימית.

שנזכה להיות תמיד בענווה ולצמוח מתוך האמת.