נשימה היא מתנה, אנחנו מוכרחים לנשום! אך בדרך כלל איננו שמים לב אליה. רק במצבים של חוסר איזון פתאום אנו נזכרים להפנות את תשומת הלב לאוויר שנכנס ויוצא מהגוף .
מודעות של הנשימה אצל ילדים היא חשובה והכרחית במיוחד נוכח המציאות שאנו חווים בזמן האחרון כשחגים מסוקים ומטוסים בשמים, כולם מדברים על טילים, אזעקה מגיעה לכל מקום, החדשות מלאות בתמונות של אלימות ודם.
יש צורך להסביר ולהרגיע את הילדים. הנשימה עשויה לשמש כעוגן , כמרחב מוגן, שתמיד ניתן לחזור אליו כשרוצים וצריכים.
הבעיה היא היכולת לזהות את הצורך?! או שאולי הנשימה יכולה להיות שם כל הזמן בשבילנו גם ללא הדרכה חיצונית.
תשומת לב ומודעות לנשימה לפני פעולה אקטיבית של הנשימה מהווה חלק נכבד מהתהליך:
איך הילד נושם? מהר/ לאט/ כבד/ מרחף/ דרך הנחיריים/ הפה/ איזה נחיר דומיננטי?
לאן הילד נושם? נשימות קצרות אל החזה/ נשימות אל הבטן. האם יש שינויים בקצב במצב פסיבי וכיצד הנשימה משתנה במציאות הדינמית שבה המתח והחרדה מופיעים בצרה גלויה או סמויה?!
נשימה עשויה לאפשר להורה או למי שנמצא בקרבת הילד להתבונן אל הרובד הסמוי מן העין, שלא מתבטא בהתנהגות או בדיאלוג ובכך לנסות לתמוך ולהתמודד עם הקשיים בצורה טובה יותר.
מחקרים מראים כי נשיפת ארוכות ונשימות אל הבטן מרגיעות ומשחררות מתח ומאפשרות להרפות ממחשבות טורדניות.
תופעות של בכי, בהלה, חרדה, התכווצות, מתח מצטבר ובלבול עשויים להשאיר צלקות בטווח הקצר והארוך אצל ילדים. בכי שנעצר בפתאומיות, נשימה שנעתקה, התכווצת שרירים שחסמה את תנועת האוויר לאזור מסויים- אלה צלקות שלעיתים מופיעות כשיבוש גלוי וסמוי של רצף הנשימה.
היוגה, שאחד משמונת העקרונות שלה היא הנשימה/ האנרגיה שזורמת בגוף מציעה ארגז כלים נרחב ומותאם אישית לכל גיל בבניית מערכת יחסים מתחדשת בכל רגע עם המחשבות, הרגשות, התחושות.
נגישות היא מפתח לדיאלוג וויסות הנשימה ככלי המחבר את הילד לעולמו הפנימי, על ידי שפה ייחודית, משחק ושעשוע שאינם מנותקים מחיי הילד, מעולמו הדמיוני ומחצר המשחקים ניתן להפוך את הנשימה למקום פשוט וכיף שאפשר בכל זמן לשוב אליו.
הורים, גננות וכל מי שבמגע עם ילדים, אני רוצה להציע סיפור פשוט המשלב תרגול נשימה משעשע לילדים ובעצם לכולנו.
אז שבו מול הילדים ספרו ובצעו את התנועות והנשימות יחד:
אפשר להתחיל בהסברת ההבדל בין שאיפה (הכנסת אוויר) לבין נשיפה (הוצאת אוויר), לאפשר לילדים להבחין בין שאיפה לנשיפה, להזמין את הילדים להציע נשימות משונות, להסביר את חשיבות הנשימה מהאף (סינון הלכלוך שקיים באוויר).
סיפור קצר:
"בדיוק כשמלאו לי חמש, כשהייתי עדיין קטן ואמא העירה אותי ללכת לגן. התיישבתי על המיטה, התמתחתי ופיהקתי (למתוח זרועות לצדדים, לפהק פעמיים- נשיפה). לפתע התעטשתי (נשיפה- להתעטש מס' פעמים), אמא חשבה שכדאי לבקר את הרופא והלכה למטבח להכין לה קפה.
אני מייד אמרתי "אוף" (נשיפה), התלבשתי וכמו פרפר אל המטבח התחלתי לעוף (לשבת בתנוחת פרפר- ראה/י תמונה, להתכופף אל כפות הרגליים ולשתות צוף (שאיפה)).
כשהגענו אל הרופא הוא ביקש ממני להוציא לשון (להוציא לשון ולהשמיע אההההההה- שאיפה), אמר שהכל בסדר ושלח אותי ואת אמא חזרה הביתה. שאלתי את אמא אם נספיק לחגוג בגן יומולדת חמש? היא ענתה בשמחה ועם אבא לגן נסענו בכיף. אני, אמא, אבא עוגה ובלונים נסענו במכונית, כשהגענו התעטשתי שנית.
כולם כבר חכו לחגוג איתי יחד, רק שכחנו בלונים לנפח. אז כולנו לקחנו בלונים והתחלנו לנפח. (החזיק בלון דמיוני קטן בין כפות הידיים ולהתחיל לנפח - שאיפה ונשיפה, ע"י הגדלת המרחק בין כפות הידיים. שני הבלונים הראשונים התפוצצו- מחיאת כף, ולשני האחרים יצא האוויר- להוציא את כל האוויר מהגוף ולפול על הרצפה).
לאחר מכן אמא הנחיה עוגה על השולחן, הדליקה נרות ואני ניסיתי לכבות את כולם יחד (נשיפה ארוכה), לא כל כך הצלחתי אז אבא הציע שנכבה אותם אחד- אחד (נשיפות קצרות כמספר הנרות) .
כולם ברכו אותי במזל טוב ואני נשמתי לרווחה שהכל עבר בשמחה ובהצלחה!"
הצעה נוספת לנשימות מרגיעות:
1. הנחת כפות ידיים אל הלב- להרגיש את פעימות הלב ולנשום.
2. נשימות אל הבטן- דימוי של עוגה מתנפחת או הר.
3. שכיבה על הגב ובכל צליל של הקערה הטיבטית הוצאת הצליל ששששששששששש.
4. אריה- ישיבה על הברכיים- לשאוג תוך הטיה לפנים והוצאת לשון (שאגה ולא צעקה).
5. הצמדת לסתות והוצאת אוויר דרך השיניים.
וויסות הנשימה, הקשב הפנימי, מודעות לחשיבות הנשימה וחיפוש חיבור הנשימה לעולם של הילד/ה הם עשויים להוות אבני דרך להתמודדות עם האתגרים שהמציאות מזמנת לנו כהורים, מטפלים, גננות ובני אדם בכלל.
מן הנשימה אל הנשמה!
* מעוניינים להרחיב את הידע והחיבור אל הנשימה מוזמנים לעיין בספרה של פרייה הרט- בנשימה אחת בהוצאת מודן.
מודעות של הנשימה אצל ילדים היא חשובה והכרחית במיוחד נוכח המציאות שאנו חווים בזמן האחרון כשחגים מסוקים ומטוסים בשמים, כולם מדברים על טילים, אזעקה מגיעה לכל מקום, החדשות מלאות בתמונות של אלימות ודם.
יש צורך להסביר ולהרגיע את הילדים. הנשימה עשויה לשמש כעוגן , כמרחב מוגן, שתמיד ניתן לחזור אליו כשרוצים וצריכים.
הבעיה היא היכולת לזהות את הצורך?! או שאולי הנשימה יכולה להיות שם כל הזמן בשבילנו גם ללא הדרכה חיצונית.
תשומת לב ומודעות לנשימה לפני פעולה אקטיבית של הנשימה מהווה חלק נכבד מהתהליך:
איך הילד נושם? מהר/ לאט/ כבד/ מרחף/ דרך הנחיריים/ הפה/ איזה נחיר דומיננטי?
לאן הילד נושם? נשימות קצרות אל החזה/ נשימות אל הבטן. האם יש שינויים בקצב במצב פסיבי וכיצד הנשימה משתנה במציאות הדינמית שבה המתח והחרדה מופיעים בצרה גלויה או סמויה?!
נשימה עשויה לאפשר להורה או למי שנמצא בקרבת הילד להתבונן אל הרובד הסמוי מן העין, שלא מתבטא בהתנהגות או בדיאלוג ובכך לנסות לתמוך ולהתמודד עם הקשיים בצורה טובה יותר.
מחקרים מראים כי נשיפת ארוכות ונשימות אל הבטן מרגיעות ומשחררות מתח ומאפשרות להרפות ממחשבות טורדניות.
תופעות של בכי, בהלה, חרדה, התכווצות, מתח מצטבר ובלבול עשויים להשאיר צלקות בטווח הקצר והארוך אצל ילדים. בכי שנעצר בפתאומיות, נשימה שנעתקה, התכווצת שרירים שחסמה את תנועת האוויר לאזור מסויים- אלה צלקות שלעיתים מופיעות כשיבוש גלוי וסמוי של רצף הנשימה.
היוגה, שאחד משמונת העקרונות שלה היא הנשימה/ האנרגיה שזורמת בגוף מציעה ארגז כלים נרחב ומותאם אישית לכל גיל בבניית מערכת יחסים מתחדשת בכל רגע עם המחשבות, הרגשות, התחושות.
נגישות היא מפתח לדיאלוג וויסות הנשימה ככלי המחבר את הילד לעולמו הפנימי, על ידי שפה ייחודית, משחק ושעשוע שאינם מנותקים מחיי הילד, מעולמו הדמיוני ומחצר המשחקים ניתן להפוך את הנשימה למקום פשוט וכיף שאפשר בכל זמן לשוב אליו.
הורים, גננות וכל מי שבמגע עם ילדים, אני רוצה להציע סיפור פשוט המשלב תרגול נשימה משעשע לילדים ובעצם לכולנו.
אז שבו מול הילדים ספרו ובצעו את התנועות והנשימות יחד:
אפשר להתחיל בהסברת ההבדל בין שאיפה (הכנסת אוויר) לבין נשיפה (הוצאת אוויר), לאפשר לילדים להבחין בין שאיפה לנשיפה, להזמין את הילדים להציע נשימות משונות, להסביר את חשיבות הנשימה מהאף (סינון הלכלוך שקיים באוויר).
סיפור קצר:
"בדיוק כשמלאו לי חמש, כשהייתי עדיין קטן ואמא העירה אותי ללכת לגן. התיישבתי על המיטה, התמתחתי ופיהקתי (למתוח זרועות לצדדים, לפהק פעמיים- נשיפה). לפתע התעטשתי (נשיפה- להתעטש מס' פעמים), אמא חשבה שכדאי לבקר את הרופא והלכה למטבח להכין לה קפה.
אני מייד אמרתי "אוף" (נשיפה), התלבשתי וכמו פרפר אל המטבח התחלתי לעוף (לשבת בתנוחת פרפר- ראה/י תמונה, להתכופף אל כפות הרגליים ולשתות צוף (שאיפה)).
כשהגענו אל הרופא הוא ביקש ממני להוציא לשון (להוציא לשון ולהשמיע אההההההה- שאיפה), אמר שהכל בסדר ושלח אותי ואת אמא חזרה הביתה. שאלתי את אמא אם נספיק לחגוג בגן יומולדת חמש? היא ענתה בשמחה ועם אבא לגן נסענו בכיף. אני, אמא, אבא עוגה ובלונים נסענו במכונית, כשהגענו התעטשתי שנית.
כולם כבר חכו לחגוג איתי יחד, רק שכחנו בלונים לנפח. אז כולנו לקחנו בלונים והתחלנו לנפח. (החזיק בלון דמיוני קטן בין כפות הידיים ולהתחיל לנפח - שאיפה ונשיפה, ע"י הגדלת המרחק בין כפות הידיים. שני הבלונים הראשונים התפוצצו- מחיאת כף, ולשני האחרים יצא האוויר- להוציא את כל האוויר מהגוף ולפול על הרצפה).
לאחר מכן אמא הנחיה עוגה על השולחן, הדליקה נרות ואני ניסיתי לכבות את כולם יחד (נשיפה ארוכה), לא כל כך הצלחתי אז אבא הציע שנכבה אותם אחד- אחד (נשיפות קצרות כמספר הנרות) .
כולם ברכו אותי במזל טוב ואני נשמתי לרווחה שהכל עבר בשמחה ובהצלחה!"
 |
| תנוחת פרפר |
הצעה נוספת לנשימות מרגיעות:
1. הנחת כפות ידיים אל הלב- להרגיש את פעימות הלב ולנשום.
2. נשימות אל הבטן- דימוי של עוגה מתנפחת או הר.
3. שכיבה על הגב ובכל צליל של הקערה הטיבטית הוצאת הצליל ששששששששששש.
4. אריה- ישיבה על הברכיים- לשאוג תוך הטיה לפנים והוצאת לשון (שאגה ולא צעקה).
 |
| תנוחת האריה בזוגות- משעשע ומשחרר |
5. הצמדת לסתות והוצאת אוויר דרך השיניים.
וויסות הנשימה, הקשב הפנימי, מודעות לחשיבות הנשימה וחיפוש חיבור הנשימה לעולם של הילד/ה הם עשויים להוות אבני דרך להתמודדות עם האתגרים שהמציאות מזמנת לנו כהורים, מטפלים, גננות ובני אדם בכלל.
מן הנשימה אל הנשמה!
* מעוניינים להרחיב את הידע והחיבור אל הנשימה מוזמנים לעיין בספרה של פרייה הרט- בנשימה אחת בהוצאת מודן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה