"אבא, עכשיו", אני נפעם ממספר הפעמים שבני הקטן בן ה-4 חוזר על הבקשה לצאת לשחק בגינה. בשתי דקות הוא הספיק לחזור למעלה מ-10 פעמים. אני מבקש ממנו להמתין בסבלנות, אך שמתי לב שסבלנותי אוזלת, נשימתי מתגברת ומחפשת באר של חמצן מול נסיון שמופיע בבכל פעם בתלבושת שונה.
הצורך בסיפוק מיידי של ילדים בפרט ובני אדם בכלל הוא צורך מושרש וטבעי בתוך מנגנון ההישרדות וההתמודדות היומיומית.
כמה פעמים שמעתם את צמד המילים - "בא-לי"? האם חשבתם על משמעות המילים?
בא- לי מתאר מצב של רצון או התאוות לדבר מסויים שבא אלי. לטעמי יש כאן אי- מאמץ ואף עצלנות המבטאת התמסרות לתשוקה וסיפוק מיידי. החושים משתלטים ביד רמה ואיתנה על השכל הישר, על היכולת לזהות צורך אמיתי וכנה ולפעול מתוך שיקול דעת בכדי שלא הכל יבוא אלי כי בא לי, אלא ידרש מאמץ מסויים על מנת ליצור מערכת יחסים של נותן ומקבל ולאו דווקא במונחים חומריים. קבלה ללא נתינה/ עשייה יוצרת מערכת יחסים חד מימדית ובעיקר אצל ילדים הופכת את הילד לתלותי, עצל, מפונק ולעיתים אף חסר עוגן עצמאי ויציב.
ההורה בהתמודדות מול תשוקתו האינסופית של הילד יכול להתבונן לרגע בהשפעת המציאות הנרקמת מול עיניו . מהן התגובות הבלתי רצוניות שמופיעות דרך הרגש, השירירים, המחשבות והנשימה.
ואולי, אני אשאיר הנחת יסוד זו פתוחה, דרך ההתבוננות תתגלה תבונה שתאפשר עידון וריכוך תגובות אלו בתרגול הרפיית שרירים, יצירת מרחב נשימה חדש ונקי, ופרימת מחשבות שליליות. היוגה מציעה אינספור דרכים ליצירת דיאלוג עם תגובות אלו.
פעילות היוגה בכל גיל היא הזמנה לעידון הסיפוק המיידי, התבוננות ובחירה עם מרחב נשימה שמאפשר מרחק נכון וחשוב ממושא הסיפוק. מרחק זה הופך כל תנועה, מחשבה, נשימה, רגש לבעל משמעות ובירור- האם פעלתי באינסטינקט מיידי והתנפלתי על המטרה או שמא יצרתי מנגנון וויסות המאפשר לתהליך להיות החלק העיקרי בעשייה?! התנוחות המגוונות הן מפגש מאתגר אך לעיתים עשוי להיות מסוכן אם לא מתאימים אותם לגיל הילדים, ליכולת ולסביבת הפעילות. כל אתגר הוא נקודת זינוק עבור הילדים ועל כן על מנחה פעילות יוגה ובכלל לחפש את האיזון בין האתגר למגבלות.
פרשת נח, פתחה בפני צהר מרתק אודות הסיפוק המיידי.
המבול שהגיע כתוצאה מעולם נהיליסטי, חסר ערכים, כבוד ומלא בתועבה וניאוף. עולם שבו התשוקה והתאווה הם אדוני הכל. עולם חסר מעצורים, שבו האדם וויתר על השכל והמידות האלוקיות דבק כעיוור במטרות ולא מהסס לרמוס את זולתו. בעקבותיו ציווה אלוהים לבנות תיבה.
הציווי האלוקי לבנות תיבה אפשר לנח:
1. להביא את נח ובני משפחתו להתעלות מעל פני המים שלעניות דעתי תואם את ההתעלות מעל צמדי הניגודים היוצרת דפוסי חשיבה חדשים (סינפסות חדשות במח).
2. לבנות תיבה כמתכון בסיסי להתכנסות החושים בניגוד לפיזור הקיים.
3. להתבונן ולקיים בירור אמיתי וכנה מתוך הניצוץ הפנימי - התבוננות ובירור שלא היה להם מרחב בעולם שלפני המבול.
4. למנוע התמסרות לסיפוק המיידי תוך בחינת המציאות המתחדשת.
בתיבה לא התקיימו יחסי אישות בין איש לאשתו בתקופת המבול ונתון זה מתקשר ליכולת נח והאדם בכלל לאסוף את עצמו ולקיים דיאלוג פנימי הכרחי ומשמעותי טרם יבחר המעשיו.
ילדים מזהים מטרה ושועטים קדימה. פעילות היוגה מזהה את הצורך הזה ומעניקה כלים להתכנסות החושים וליצירת דפוסי חשיבה חדשים.
תרגיל המציע מפגש עם דחיית סיפוקים:
1. שכבו על המזרן והרימו את שתי הידיים לכיוון השמים, לכל אורך צליל הקערה הטיבטית הורידו לאט את יד ימין והרגישו שאתם אוספים את האוויר לצד הגוף.כנ"ל עם היד השנייה וכל אחת מהרגליים.
2. הניעו את הראש לצד ימין לאורך צליל הקערה. כנ"ל לצד שמאל.
ילדים סקרנים ומאותגרים בביצוע תרגול זה בייחוד כהכנה להרפייה.
שנזכה להיות בספק ולא בסיפוק תמידי.
הצורך בסיפוק מיידי של ילדים בפרט ובני אדם בכלל הוא צורך מושרש וטבעי בתוך מנגנון ההישרדות וההתמודדות היומיומית.
כמה פעמים שמעתם את צמד המילים - "בא-לי"? האם חשבתם על משמעות המילים?
בא- לי מתאר מצב של רצון או התאוות לדבר מסויים שבא אלי. לטעמי יש כאן אי- מאמץ ואף עצלנות המבטאת התמסרות לתשוקה וסיפוק מיידי. החושים משתלטים ביד רמה ואיתנה על השכל הישר, על היכולת לזהות צורך אמיתי וכנה ולפעול מתוך שיקול דעת בכדי שלא הכל יבוא אלי כי בא לי, אלא ידרש מאמץ מסויים על מנת ליצור מערכת יחסים של נותן ומקבל ולאו דווקא במונחים חומריים. קבלה ללא נתינה/ עשייה יוצרת מערכת יחסים חד מימדית ובעיקר אצל ילדים הופכת את הילד לתלותי, עצל, מפונק ולעיתים אף חסר עוגן עצמאי ויציב.
ההורה בהתמודדות מול תשוקתו האינסופית של הילד יכול להתבונן לרגע בהשפעת המציאות הנרקמת מול עיניו . מהן התגובות הבלתי רצוניות שמופיעות דרך הרגש, השירירים, המחשבות והנשימה.
ואולי, אני אשאיר הנחת יסוד זו פתוחה, דרך ההתבוננות תתגלה תבונה שתאפשר עידון וריכוך תגובות אלו בתרגול הרפיית שרירים, יצירת מרחב נשימה חדש ונקי, ופרימת מחשבות שליליות. היוגה מציעה אינספור דרכים ליצירת דיאלוג עם תגובות אלו.
פעילות היוגה בכל גיל היא הזמנה לעידון הסיפוק המיידי, התבוננות ובחירה עם מרחב נשימה שמאפשר מרחק נכון וחשוב ממושא הסיפוק. מרחק זה הופך כל תנועה, מחשבה, נשימה, רגש לבעל משמעות ובירור- האם פעלתי באינסטינקט מיידי והתנפלתי על המטרה או שמא יצרתי מנגנון וויסות המאפשר לתהליך להיות החלק העיקרי בעשייה?! התנוחות המגוונות הן מפגש מאתגר אך לעיתים עשוי להיות מסוכן אם לא מתאימים אותם לגיל הילדים, ליכולת ולסביבת הפעילות. כל אתגר הוא נקודת זינוק עבור הילדים ועל כן על מנחה פעילות יוגה ובכלל לחפש את האיזון בין האתגר למגבלות.
פרשת נח, פתחה בפני צהר מרתק אודות הסיפוק המיידי.
המבול שהגיע כתוצאה מעולם נהיליסטי, חסר ערכים, כבוד ומלא בתועבה וניאוף. עולם שבו התשוקה והתאווה הם אדוני הכל. עולם חסר מעצורים, שבו האדם וויתר על השכל והמידות האלוקיות דבק כעיוור במטרות ולא מהסס לרמוס את זולתו. בעקבותיו ציווה אלוהים לבנות תיבה.
הציווי האלוקי לבנות תיבה אפשר לנח:
1. להביא את נח ובני משפחתו להתעלות מעל פני המים שלעניות דעתי תואם את ההתעלות מעל צמדי הניגודים היוצרת דפוסי חשיבה חדשים (סינפסות חדשות במח).
2. לבנות תיבה כמתכון בסיסי להתכנסות החושים בניגוד לפיזור הקיים.
3. להתבונן ולקיים בירור אמיתי וכנה מתוך הניצוץ הפנימי - התבוננות ובירור שלא היה להם מרחב בעולם שלפני המבול.
4. למנוע התמסרות לסיפוק המיידי תוך בחינת המציאות המתחדשת.
בתיבה לא התקיימו יחסי אישות בין איש לאשתו בתקופת המבול ונתון זה מתקשר ליכולת נח והאדם בכלל לאסוף את עצמו ולקיים דיאלוג פנימי הכרחי ומשמעותי טרם יבחר המעשיו.
ילדים מזהים מטרה ושועטים קדימה. פעילות היוגה מזהה את הצורך הזה ומעניקה כלים להתכנסות החושים וליצירת דפוסי חשיבה חדשים. תרגיל המציע מפגש עם דחיית סיפוקים:
1. שכבו על המזרן והרימו את שתי הידיים לכיוון השמים, לכל אורך צליל הקערה הטיבטית הורידו לאט את יד ימין והרגישו שאתם אוספים את האוויר לצד הגוף.כנ"ל עם היד השנייה וכל אחת מהרגליים.
2. הניעו את הראש לצד ימין לאורך צליל הקערה. כנ"ל לצד שמאל.
ילדים סקרנים ומאותגרים בביצוע תרגול זה בייחוד כהכנה להרפייה.
שנזכה להיות בספק ולא בסיפוק תמידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה