יום שלישי, 22 במאי 2012

הילד הזה הוא אני? / דודו חקימיאן

וצריך שכל אחד ואחד שפועל ומחנך יחפש ויעמיק את שורשיו וישאף שענפיו ופירותיו יהיו כשורשיו.
שיחווה את המבט התמים, המשתהה, העדין, חסר האונים והבוהה בסקרנות של ילד. שיביט למעלה מתוך קטנות ויחפש את הפרטים הקטנים שהופכים ילדים לשמחים.
להתפעם מהבריאה- מהשמש, ממכונית הזבל, מבלון מתנפח ונמלה, לבכות מנפילה, להתמסר לחיבוק , להושיט יד לפני מכשול ולאט ובזהירות להפוך לגדול.
לא לפחד מהפחד, לאפשר לתבניות להתפרק ולחפש כיצד ניתן לבנות אותן מחדש שוב שוב.
להתמסר למשחק החיים בשעשוע, לתת אמון באדם ובמציאות. לתת לחלום לפעום בלב, לתת ללב להתרחב ולטייל במחשבות אל עולמות אחרים.
להיות עצמי המעצים את הסביבה. להתחבר לאחר.
להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד.
לשאול שאלות .
להיות הילד שקופץ כמו צפרדע ורוקד כמו משוגע.


ולי נותר לתהות, איפה אני?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה